ד"ר וייגל דניאל
אורתופד ילדים
מנהל היחידה לאורתופדית ילדים

מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל


מענה קולי 24 שעות

053-8411243 

על חסר התפתחותי מולד של מפרק הירך בתינוקות

מאת: ד"ר דניאל וייגל, אורתופד ילדים, בי"ח שניידר לילדים

 

(יצא לדפוס ברבעון  העיקר הבריאות בהוצאת קופ"ח מאוחדת, אפריל 2001, ובמוסף לבריאות מגזין לענייני בריאות יוני 2004)

ליקויים בהתפתחות מפרקי הירך אצל תינוקות אינם נדירים וכיום הם מאובחנים לרוב כבר בסמוך ללידה. לרפואה האורטופדית פתרונות מגוונים לבעיות אלה, וחשוב לטפל בהן בגיל צעיר

בשנים האחרונות גוברת והולכת המודעות לצורך בגילוי מוקדם של הפרעה בהתפתחות מפרקי הירך של תינוקות.לפיכך, עולה גם שכיחות ההמלצות לבדיקות חוזרות של מפרקי הירך, אצל רופא ילדים או אורטופד ילדים, לאחר השחרור מחדר התינוקות. לפעמים אפילו מומלץ על ביצוע בדיקת אולטראסאונד למפרקי הירך, למרות שהבדיקה הידנית תקינה. הורים רבים תוהים ושואלים על מה בעצם מדובר, האם זה בכלל חשוב? מה יקרה אם לא נתייחס כלל לנושא? או למה צריך לעשות אולטראסאונד אם הבדיקה הגופנית תקינה? 

 

התפתחות מפרקי הירך

מפרקי הירך הם המחברים את הירכיים לאגן. צורתם כמכתש השקוע בעצם האגן, בתוכו מותאם ה"עלי" הכדורי- ראש עצם הירך. כל תנועות הירך, אם לצורך הליכה, עמידה, כריעה או ישיבה, נעשות באמצעות מפרק זה. בזמן החיים העובריים וגם לאחר הלידה, מפרק הירך ברובו סחוסי. הבשלתו ממשיכה במשך חדשים רבים לאחר הלידה, אף לאחר התחלת ההליכה. התפתחות תקינה של המפרקים משמעותה, גדילת המכתש תוך התאמתו לראש הירך העגול והופעת תהליכי התגרמות, קרי- הפיכת הסחוס לעצם תוך הקניית צורתו הסופית של המפרק. התפתחות לקויה של המפרק עלולה להזיק לפעולתו.

 

מכתש "רדוד" או פריקה

כשאומרים "חסר התפתחות מספק של מפרק הירך", הכוונה בדרך כלל היא, שה"מכתש" (הקרוי בעברית גם מחבת) אינו עמוק בצורה מספיקה כדי להכיל בצורה טובה את הראש הכדורי של עצם הירך. במצבים אלו אומרים שהמחבת הוא "רדוד" או "שטוח" מדי. בדרגת חומרה קלה, למרות היותו רדוד, ראש עצם הירך עדיין מוכל בתוכו, אם כי לא בצורה מספקת. מפרקים אלו הם לרוב יציבים בבדיקה, ולא ניתן להוציא את ראש עצם הירך ממקומו במחבת. במצבים הקשים יותר, נגרמת הפרעה ביציבות המפרק וניתן בבדיקה ידנית לגרום לפריקתו על ידי דחיפת ראש הירך החוצה מן המחבת. במצב הקיצוני ביותר, המחבת כל כך רדוד, שראש עצם הירך כלל אינו מצוי עוד במקומו במכתש, והמפרק במצב של פריקה מלאה. מצב זה הוא המכונה "נקיעה מולדת של מפרק הירך".

 

גורמי הסיכון

ידועים מספר מצבים המהווים גורמי סיכון להתפתחות התקינה של מפרק הירך אצל תינוק, עוד בזמן שהייתו ברחם אימו. הבעיה נפוצה יותר  בקרב בנות מאשר בקרב בנים ושכיחותה במפרק הירך השמאלי כפולה מאשר בצד הימני.

חלק מגורמי הסיכון נקשרים לצפיפות ברחם המפריעה להתפתחות המפרק התקינה. מצבים אלו כוללים הריון עם ריבוי עוברים, הריונות ראשונים, תנוחת עכוז או מצג רגל בזמן הלידה ומיעוט מי שפיר. גורמי סיכון אחרים קשורים בתורשה. כך למשל הסיכון לליקוי בהתפתחות מפרק הירך גדול פי עשרה (בהשוואה לאכלוסיה הכללית) אצל יילוד שאחיו או אחותו לקו בהפרעה.

מצבים אחרים לגמרי הם מקרים בהם ההפרעה בהתפתחות מפרקי הירך היא חלק מתסמונת רחבה וקשה יותר הכוללת מספר ליקויים אחרים בו זמנית. מצבים אלו שונים לגמרי בהתייחסות הנדרשת, ומקוצר היריעה לא נרחיב בנושאים אלו.

יחד עם זאת, לפעמים אין גורם ברור שמסביר מדוע נוצרת ההפרעה. חשוב לכן, שכל התינוקות, לאו דווקא בעלי גורמי סיכון ידועים, ייבדקו סמוך ללידתם. ואכן, בדיקת יציבות מפרקי הירך נעשית בכל חדרי היילודים בבתי החולים, כחלק מהבדיקה הגופנית הכללית שנעשית על ידי רופאי הילדים סמוך לאחר הלידה.

 

 

 

הפרעה בתפקוד המפרק

במצבים בהם ראש עצם הירך במקומו אך המכתש שטוח מדי, פיזור הלחצים במפרק אינו תקין, וקיימים אזורים במפרק בהם עומס נשיאת המשקל גבוה מן הרגיל. מחקרים מראים שבמצבים אלו עלולים להופיע שינויים ניווניים על רקע שחיקה של הסחוס במפרקים בגיל צעיר יחסית.

סכנה אחרת שקיימת באותם מפרקים לא מפותחים היא שתחול הידרדרות עד למצב של חוסר יציבות ויציאת ראש מפרק הירך ממקומו. מפרקי ירך בהם התרחשה פריקה מלאה זו, או כאלה שהיו במצב של פריקה מלאה מלידה, לא יתפקדו עוד כמפרקי ירך תקינים. מצבים אלו יתבטאו בצליעה, בקיצור הגפה (בולט ומפריע יותר במצבים בהם הבעיה היא חד צדדית), ובהפרעה בטווחי תנועת הירך. בטווח הארוך יותר, עלול להיווצר מבנה דמוי מפרק ירך שאינו במקומו. "מפרק" זה אינו מתפקד טוב כמפרק ירך רגיל, וצפוי גם הוא לשינויים ניוונים מוקדמים.

 

עקרונות הטיפול

הקווים הכלליים שמנחים את הרופא המטפל תוך התחשבות בחומרת הבעייה הם:

א.                 החזרה של ראש מפרק הירך למקומו במחבת, באותם מקרים בהם אירעה פריקה מלאה של המפרק.

ב.     שמירה על מנח תקין של ראש הירך במחבת. שכוונתו למנח שיגרום למחבת להתפתח בצורה הטובה ביותר כך שיכיל את ראש עצם הירך באופן יציב.

ג.      מעקב ארוך טווח אחר התפתחות המחבת והתייצבות המפרק.

 

שיטות הטיפול

א)החזרה של ראש מפרק הירך למקומו במחבת. כל מקרה ומקרה דורש כמובן התייחסות ייחודית והתאמת טיפול פרטנית. לפעמים די בפעולה ידנית פשוטה כדי להחזיר את מפרק הירך למקומו. יש מצבים אשר יטופלו על ידי מתיחה תוך שימוש בקפיצים או משקולות כדי לאפשר החזרה הדרגתית של ראש עצם הירך למקומה. מצבים אחרים ידרשו ניתוח לשחרור גידים סביב מפרק הירך כדי לאפשר החזרה קלה של ראש הירך. במצבים קשים ייתכן שיהיה אף צורך בניתוח גדול יותר המחייב את פתיחת המפרק עצמו כדי לאפשר את החזרת ראש הירך למקומו. ככל שמתאחרת התחלת הטיפול, כך קשה יותר לשחזר את המפרק באמצעים הפשוטים.

ב) שמירה על מנח תקין של ראש הירך במחבת. באותם מצבים בהם הושגה החזרה טובה של ראש הירך, חשוב להקפיד על מנח תקין שיבטיח את שמירת העמדה, וגם יאפשר התפתחות תקינה של המחבת. גם באותם מצבים בהם לא אירעה פריקה אך המפרק אינו מפותח כראוי, יש לשמור על מנח זה כדי לאפשר התפתחות תקינה של המחבת. אמצעים רבים קיימים כיום לרשות הרופא המטפל, אשר יכול לבחור ולהתאים את הקיבוע הטוב ביותר. אמצעים נפוצים לשימוש הם הרצועות ע"ש פבליק, כריות פיסוק, מכשירים ומקבעים השומרים על פיסוק או גבס מסוג "ספיקה" בצורת מכנסיים.

 

במצבים הקשים יותר, לא די באמצעים השמרניים כדי לשמור על יציבות המפרקים, ונדרשים לפעמים לניתוח בו משיגים יציבות טובה יותר, אם על ידי טיפול ברקמות הרכות של המפרקים, ו/או שינוי המבנה הגרמי.

 

ג)מעקב ארוך טווח אחר התפתחות המחבת נדרש בכל מקרה. מעקבים תוך כדי הטיפול במקבע כדי להעריך את השינוי במפרק הירך, וגם לאחר מכן במשך שנות הגדילה מבוצעים על ידי בדיקה גופנית, מעקב באמצעות אולטראסאונד וצילומי רנטגן. לפעמים אין די במיקום וקיבוע ראש עצם הירך במקומה במחבת כדי לעורר ולגרות התפתחות טובה של המפרק. ישנם מקרים בהם תיתכן אף החמרה בהתפתחות למרות הצלחת הטיפול בשלבים המוקדמים. במצבים עקשניים מעין אלו תידרש לעיתים התערבות ניתוחית לשיפור מבנה המכתש והכיסוי הגרמי של ראש עצם הירך.

 

חשיבות האיתור המוקדם

מכל האמור לעיל ברור כי גילוי מוקדם של הבעיה יאפשר טיפול יעיל, פשוט, למשך קצר יותר ועם פחות סיבוכים. בדיקות ידניות לאיתור חסר יציבות או מצבי פריקה של מפרקי הירך מבוצעים כאמור כבר בחדרי התינוקות לכל הילודים. במצבים בהם קיים חשד ולו הקלוש ביותר לקיום הפרעה, או באותם מקרים בהם קיים גורם סיכון, מופנים לרוב התינוקות לבדיקה חוזרת אצל אורטופד לאחר השחרור. לעיתים קרובות מומלצת אף בדיקת אולטראסאונד הרגישה בהרבה מן הבדיקה הידנית. בבדיקה זו ניתן לגלות גם את אותם מפרקי הירך שלא התפתחו כראוי, למרות היותם יציבים בבדיקה הידנית. קיימים מקומות באירופה בהם בדיקת אולטראסאונד של מפרקי ירך נעשית כבדיקת סיקור שגרתית לכל היילודים.

 

לסיכום:

הפרעה בהתפתחות מפרק הירך בקרב תינוקות אינה נדירה. שכיחותה 6-1 מקרים לאלף לידות על פי סקרים שונים. הליקוי מופיע בדרגות חומרה שונות, החל ממחבת רדוד ועד לפריקה מלאה של מפרק הירך. הגילוי המוקדם הוא המפתח להצלחת הטיפול.

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים