יציבות הירך אצל הילד הגדל תלויה רבות באיזון השרירים. בילדים המאובחנים עם שיתוק מוחין  (CP – Cerebral Palsy)  כמו גם בילדים עם הפרעות עצביות אחרות, מופר האיזון בין קבוצות השרירים השונות ויש סכנה ליציבות מפרקי הירך. ילדים אלו נמצאים בסיכון של 30% לתזוזת מפרק הירך ממקומו למצב של תת פריקה (תזוזה חלקית) ועד כדי פריקה מלאה. שיעור הנדידה מוגדר כאחוז מראש הירך הנמצא מחוץ לקצה הצדדי של גג המכתש (אצטבולום). תזוזה של מפרק הירך קיימת כאשר אחוז הנדידה מגיע אל מעל 30% מרוחב ראש הירך.

הליקוי התפקודי בילדים עם CP מדורג 1 עד 5 בסולם סיווג התפקוד המוטורי הגולמי (GMFCS), כאשר 5 מייצג את הליקוי הגדול ביותר. רוב פריקות הירך הקשורות ל-CP מתרחשות אצל ילדים עם דרגת תפקוד נמוכה בעיקר במקרים המוגדים כ GMFCS 4-5. כאשר מתחילה פריקה של מפרקי הירך קיימת סכנה ממשית להתקדמות הפריקה עם גדילת הילד.

פריקת מפרקי הירך עלולה לגרום לכאב בגיל ההתבגרות ובבגרות. הכאב נובע מלחץ לא אחיד על ראש הירך ושחיקה של הסחוס המפרקי. ללא טיפול, מובילה ההחמרה בפריקה בסופו של דבר להרס המפרק עם ביטוי של קריסה של הסחוס בראש הירך, נוקשות רבה וכאב בהנעת הירך.

מעקב אחר מנח מפרק הירך נדרש לאיתור מוקדם וטיפול תואם. צילום רנטגן כל שנה כמו גם בדיקה של טווחי התנועה (עם דגש על פישוק) נדרש בכל הילדים הנמצאים בסיכון. טווח תנועות מעל 45 מעלות פישוק בכל צד מגן מפני פריקת מפרק הירך. סימנים לא טובים בבדיקה הגופנית הם הגבלה בפישוק, ממצא של פישוק לא סימטרי, קיצור ירך אחת, חסר איזון אגן עם הטייתו ונוכחות עקמת מותנית משמעותית.

שמירה על פישוק הירכיים במקרים הקלים עשויה לדחות במידה מסוימת את תחילת תהליך הפריקה. שמירה על טווחי תנועה כמו גם שמירה על פישוק מפרקי הירך באמצעות כרית פישוק יכולים להגן עד גבול מסוים מפני פריקה. שימוש בהזרקות בוטולינום (בוטוקס) כמו גם ניתוחים להפחתת טונוס (כגון SDR) לא נמצאו כיעילים למניעת פריקה למרות הפחתת הטונוס וההקלה על הפישוק. במחקרים שונים נראה כי אינם מפחיתים באופן משמעותי את קצב פריקת הירך בילדים עם CP.

ניתוחים להארכות גידים במפשעות (הארכות של שרירים אדוקטורים ופסואס) בילדים מתחת לגיל 8 שיש להם פריקה פחותה מ 50% יכולים למנוע את התקדמות פריקת מפרקי הירך בעתיד, אולם זאת רק ב 30% מן הילדים בדרגות תפקוד GMFCS 4-5.

במצבים בהם פריקת הירך מעל 50%, במקרים בהם קיימת פריקה מתקדמת עם גורמי סיכון או בילדים מעל גיל 8 – הגישה המומלצת היא ביצוע ניתוחים לשחזור מפרקי הירך על ידי ניתוח לשינוי מבנה עצם הירך ולפי הצורך גם שיפור הכיסוי על ידי ניתוח באצטבולום. יש שיטות רבות לביצוע ניתוחים אלו, אולם המשותף לכולם הוא הצורך בשינוי זווית צוואר הירך במטרה לכוון את ראש הירך למרכז המכתש, כמו גם שיפור הכיסוי של ראש הירך על ידי עיצוב האצטבולום מחדש, במקרים בהם המכתש לקוי ולא מעניק כיסוי מספק.

בסדרת הצילומים להלן נראית פריקה מתקדמת של מפרקי הירך בילד עם שיתוק מוחין בדרגת תפקוד GMFCS 4.

הצילומים בוצעו בגילים: 2, 4, 5, 6, והאחרון בגיל 8 שנים.

צילום נוסף של ילד אחר לאחר ניתוח שחזור מפרקי הירך ותיקון האצטבולום (מכתש) משמאל.

(ההסתכלות על צילומים נעשית כאלו הילד עומד מולנו).