על חסר התפתחותי מולד של מפרק הירך בתינוקות

ליקויים בהתפתחות מפרקי הירך אצל תינוקות אינם נדירים וכיום הם מאובחנים לרוב כבר בסמוך ללידה.
לרפואה האורתופדית פתרונות מגוונים לבעיות אלה, וחשוב לטפל בהן בגיל צעיר

בשנים האחרונות גוברת והולכת המודעות לצורך בגילוי מוקדם של הפרעה בהתפתחות מפרקי הירך של תינוקות.לפיכך, עולה גם שכיחות ההמלצות לבדיקות חוזרות של מפרקי הירך, אצל רופא ילדים או אורטופד ילדים, לאחר השחרור מחדר התינוקות. לפעמים אפילו מומלץ על ביצוע בדיקת אולטראסאונד למפרקי הירך, למרות שהבדיקה הידנית תקינה. הורים רבים תוהים ושואלים על מה בעצם מדובר, האם זה בכלל חשוב? מה יקרה אם לא נתייחס כלל לנושא? או למה צריך לעשות אולטראסאונד אם הבדיקה הגופנית תקינה? 

התפתחות מפרקי הירך

מפרקי הירך הם המחברים את הירכיים לאגן. צורתם כמכתש השקוע בעצם האגן, בתוכו מותאם ה"עלי" הכדורי- ראש עצם הירך. כל תנועות הירך, אם לצורך הליכה, עמידה, כריעה או ישיבה, נעשות באמצעות מפרק זה. בזמן החיים העובריים וגם לאחר הלידה, מפרק הירך ברובו סחוסי. הבשלתו ממשיכה במשך חדשים רבים לאחר הלידה, אף לאחר התחלת ההליכה. התפתחות תקינה של המפרקים משמעותה, גדילת המכתש תוך התאמתו לראש הירך העגול והופעת תהליכי התגרמות, כלומר - הפיכת הסחוס לעצם תוך הקניית צורתו הסופית של המפרק. התפתחות לקויה של המפרק עלולה להזיק לפעולתו ולגרום לשחיקת סחוסים מוקדמת.

מכתש "רדוד" או פריקה

כשאומרים "חסר התפתחות מספק של מפרק הירך", הכוונה בדרך כלל היא, שה"מכתש" (הקרוי בעברית גם מרכשת או מחבת) אינו עמוק בצורה מספיקה כדי להכיל בצורה טובה את הראש הכדורי של עצם הירך. במצבים אלו אומרים שהמכתש הוא "רדוד" או "שטוח" מדי. בדרגת חומרה קלה, למרות היותו רדוד, ראש עצם הירך עדיין מוכל בתוכו, אם כי לא בצורה מספקת. מפרקים אלו הם לרוב יציבים בבדיקה, ולא ניתן להוציא את ראש עצם הירך ממקומו במרכשת. במצבים הקשים יותר, נגרמת הפרעה ביציבות המפרק וניתן בבדיקה ידנית לגרום לפריקתו על ידי דחיפת ראש הירך החוצה מן המכתש. במצב הקיצוני ביותר, המכתש כל כך רדוד, שראש עצם הירך כלל אינו מצוי עוד במקומו, והמפרק במצב של פריקה מלאה. מצב זה הוא המכונה "נקיעה מולדת של מפרק הירך". 

צילום אגן בו נראה מפרק ירך שמאל
(מצד ימין) בפריקה מלאה מחוץ למכתש

 
  גורמי הסיכון

  ידועים מספר מצבים המהווים גורמי סיכון להתפתחות התקינה של מפרק הירך אצל תינוק, עוד בזמן שהייתו ברחם אימו. הבעיה נפוצה יותר  בקרב בנות בכורות מאשר בקרב בנים ושכיחותה במפרק הירך השמאלי כפולה מאשר בצד הימני.

  חלק מגורמי הסיכון נקשרים לצפיפות ברחם המפריעה להתפתחות המפרק התקינה. מצבים אלו כוללים הריון עם ריבוי עוברים, הריונות ראשונים, תנוחת עכוז ומיעוט מי שפיר. גורמי סיכון אחרים ומשמעותיים קשורים בתורשה. כך למשל הסיכון לליקוי בהתפתחות מפרק הירך גדול פי עשרה (בהשוואה לאכלוסיה הכללית) אצל יילוד שאחיו או אחותו לקו בהפרעה.

  מצבים אחרים לגמרי הם מקרים בהם ההפרעה בהתפתחות מפרקי הירך היא חלק מתסמונת קשה יותר הכוללת מספר ליקויים מולדים אחרים בו זמנית.    מצבים אלו שונים לגמרי בהתייחסות הנדרשת, ומקוצר היריעה לא נרחיב בנושאים אלו. יחד עם זאת, לפעמים אין גורם ברור שמסביר מדוע נוצרת ההפרעה. בכמחצית מן המקרים המטופלים אין שוםם גורם סיכון שקיים ברקע. חשוב לכן, שכל התינוקות, לאו דווקא בעלי גורמי סיכון ידועים, ייבדקו סמוך ללידתם. ואכן, בדיקת יציבות מפרקי הירך נעשית בכל חדרי היילודים בבתי החולים, כחלק מהבדיקה הגופנית הכללית שנעשית על ידי רופאי הילדים סמוך לאחר הלידה. כמו כן מומלץ מאוד לבצע בדיקות אולטראסאונד לסיקור חסר התפתחות מפרק הירך בגיל 6 שבועות לכל הילודים.

 הפרעה בתפקוד המפרק

במצבים בהם ראש עצם הירך במקומו אך המכתש שטוח מדי, פיזור הלחצים במפרק אינו תקין, וקיימים אזורים במפרק בהם עומס נשיאת המשקל גבוה מן הרגיל. מחקרים מראים שבמצבים אלו עלולים להופיע שינויים ניווניים על רקע שחיקה של הסחוס במפרקים בגיל צעיר יחסית אותה שחיקה הנפוצה בעשור השביעי והשמיני עלולה להופיע כבר בעשור השני או השלישי לחיים.

סכנה אחרת שקיימת באותם מפרקים לא מפותחים היא שתחול הידרדרות עד למצב של חוסר יציבות ויציאת ראש מפרק הירך ממקומו. מפרקי ירך בהם התרחשה פריקה מלאה זו, או כאלה שהיו במצב של פריקה מלאה מלידה, לא יתפקדו עוד כמפרקי ירך תקינים. מצבים אלו יתבטאו בצליעה, בקיצור הגפה (בולט ומפריע יותר במצבים בהם הבעיה היא חד צדדית), ובהפרעה בטווחי תנועת הירך. בטווח הארוך יותר, עלול להיווצר מבנה דמוי מפרק ירך שאינו במקומו. "מפרק" זה אינו מתפקד טוב כמפרק ירך רגיל, וצפוי גם הוא לשינויים ניוונים מוקדמים.

עקרונות הטיפול

הקווים הכלליים שמנחים את הרופא המטפל תוך התחשבות בחומרת הבעייה הם:

א.  החזרה של ראש מפרק הירך למקומו המכתש, באותם מקרים בהם אירעה פריקה מלאה של המפרק.

ב.  שמירה על מנח תקין של ראש הירך במכתש. שכוונתו למנח שיגרום למחבת להתפתח בצורה הטובה ביותר כך שיכיל את ראש עצם הירך באופן יציב.

ג.  מעקב ארוך טווח אחר התפתחות המכתש והתייצבות המפרק.

שיטות הטיפול

א. החזרה של ראש מפרק הירך למקומו במחבת. כל מקרה ומקרה דורש כמובן התייחסות ייחודית והתאמת טיפול פרטנית. לפעמים די בפעולה ידנית פשוטה כדי להחזיר את מפרק הירך למקומו. יש מצבים אשר יטופלו על ידי מתיחה תוך שימוש בקפיצים או משקולות כדי לאפשר החזרה הדרגתית של ראש עצם הירך למקומה. מצבים אחרים ידרשו ניתוח לשחרור גידים סביב מפרק הירך כדי לאפשר החזרה קלה של ראש הירך בלי צורך בביצוע המתיחה. במצבים קשים ייתכן שיהיה אף צורך בניתוח גדול יותר המחייב את פתיחת המפרק עצמו כדי לאפשר את החזרת ראש הירך למקומו. ככל שמתאחרת התחלת הטיפול, כך קשה יותר לשחזר את המפרק באמצעים הפשוטים.